פסק-דין בתיק ב"ל 17462-07-09

כללי

1.         התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום גמלת תלויים בנפגע עבודה וזאת בשל פטירת בתו רונית ז"ל ביום 24/9/08.

            תביעתו נדחתה הן מן הטעם שאין לראות בו כתלוי בבתו בהתאם לסעיף 130(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן:"החוק") והן מאחר שלא הוכח שפטירת בתו המנוחה נובעת מתאונת עבודה עפ"י סעיף 79 לחוק. על כך התביעה שבפנינו.

2.         בהחלטה מיום 3/2/11 נקבע כי הדיון בתביעה יפוצל, ותחילה תידון שאלת היות התובע בגדר "תלוי" במנוחה. 

3.         ביום 11/3/12 נשמעו בפנינו ראיות בשאלת היותו של התובע "תלוי" במנוחה, כהגדרתו בסעיף 130 לחוק.

המסגרת הנורמטיבית

4.         סעיף 131 לחוק קובע, כי מבוטח, שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה.

5.         סעיף 130 קובע מיהם בגדר תלויים במבוטח לצורך העניין:

                        "א.1.    אשתו בשעת מותו.

                              2.   ילדו כמשמעותו בסעיף 238.

3.        הורים שעיקר פרסתם על המבוטח וכן הורים שאינם מסוגלים  לכלכל עצמם והמוסד אישרם כתלויים תלות מלאה או חלקית, מאחר שלדעתו שורת הצדק מחייבת זאת.

4.        ...

5.        ....."

על פי ההלכה הפסוקה, סעיף 130 (א) (3) כולל שני קריטריונים שונים ונפרדים לזכאות, ודי בקיומו של אחד מהם כדי להיכלל בגדר הזכאים לקצבת תלויים:

"ואכן מלשון הסעיף עולה כי מדובר בשני קריטריונים שונים ונפרדים לחלוטין;

האחד "הורים שעיקר פרנסתם על המבוטח" והשני "הורים שאינם מסוגלים לכלכל עצמם..." (עב"ל 69/96 המל"ל נ. איזדין, פד"ע ל"ה 283).

עיקר טענות התובע

6.         התובע הודה למעשה בסיכומיו בישיבת 11/3/12, כי אינו טוען להיותו תלוי במנוחה כמי שעיקר פרנסתו הייתה עליה, אלא, מסתמך הוא על סיפת סעיף 130(א)(3) ולפיה, אינו מסוגל לכלכל עצמו ושורת הצדק מחייבת הכרה בו כתלוי במנוחה.

7.         לטענת התובע, משנת 1993 אינו עובד וזאת בעקבות היותו חושף שחיתויות.